<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן קכ"ג</h1>
<h2>דף כו:</h2>
לפירוש רבינו שלמה אם קרע על אביו, ולאחר זמן אמרו לו מת בנו והוסיף על אותה קריעה לא יצא ידי קריעה אפילו בדיעבד ואפילו לא שמע על בנו [עד] לאחר שנה או שנתיים, או איפכא אמרו לו מת בנו וקרע ומת אביו והוסיף צריך לקרוע פעם אחרת למעלה, ולפירוש רבי אברהם ב"ר דוד בדיעבד יצא, ולתירוץ שני אם לא שמע על שניהם בב"א, אלא שמע על אחד מהן וקרע ושוב שמע על השני והוסיף אף לכתחילה יכול לקרוע ולהוסיף על הקרע הראשון, שהרי דימה אותו למקדש וירושלים והתם לכתחילה יכול לקרוע ולהוסיף על הקרע, דקתני קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים. ודוקא מת אביו או אמו אינו מוסיף על קריעתם ולא קריעת אחרים עליהם, אבל בשאר מתים אם שמע על אחיו קורע ושוב על בנו מוסיף.
ת"ר עד היכן הוא קורע [עד טיבורו ויש אומרים עד לבו, פירוש עד היכן קורע] שהולך וקורע ומוסיף על מת אחר ששמע וחזר ושמע על מת אחר, עד טיבורו וי"א עד לבו, אבל אם כבר קרע עד לשם ושוב שמע על מת אחר אינו קורע ומוסיף משם והלאה אלא צריך לקרוע למעלה בראש הבגד בצידי בית הצואר, לא ידענא אי הלכה כת"ק או כיש אומרים, מיהו יש ללמוד שהלכה כי"א ממה שכתב הר' יצחק אבן גיאות בהלכותיו לעיל על דברי ר"י בן בתירה לפי שאינן בתוספת, כלומר הקרע של אביו ואמו הוא עד לבו כדאמרינן לעיל (שם כ"ב ב') על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו ואין ראוי להוסיף על קרע מלבו ולמטה כי"א, הילכך אין מוסיפין על קרע אביו ואמו, וכתב רבי אברהם ב"ר דוד וזה לשונו לפי זה הפירוש כיון שאמר שמואל הלכה כר"י בן בתירה ממילא הלכה כי"א דשמעתיה כוותייהו אזלא וכל הברייתא שאמרה אמרו לו מת אביו וקרע מת בנו והוסיף התחתון מתאחה וכו', גם היא דחויה שהרי תוספת שהיא למטה מלבו אינה כלום, וקשה הדבר מאד בעיני לדחות ברייתות שאין בהם מחלוקת, גם דברי חכמים שחולקין עם י"א בענין התוספת מחסרון הפירוש אע"פ שפירושו פירוש מרווח יותר משלנו עכ"ל, מ"מ יש ללמוד מדברי הרי"צ בן גיאות שהלכה כיש אומרים, ונראה לי לפי שהוא רוצה לומר הלכה כדברי המיקל באבל אבל בקריעה הלכה כדברי המחמיר וכדאמרינן לעיל אבילות לחוד וקריעה לחוד, וטעמא רבא איכא משום דעיקר קריעה ביום מיתה ויום שמועה ויום ראשון הוי דאורייתא דכתיב ואחריתה כיום מר (עמוס ח' י') ולהכי מחמרינן ביה, ואע"ג דפרישנא לעיל שפירש רבי שלמה בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ו א') דהא דקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל היינו אפילו ביום ראשון, ה"מ באבילות דמשיך טפי מיום ראשון לא פלוג בין יום ראשון לשאר הימים אבל קריעה דעיקרה לא הויא אלא על המת בשעת מיתה או בשעת שמיעה יש להחמיר בה, ועוד יש לי ללמוד מדבריו דאע"ג דהלכה כר"י בן בתירה אם אמרו לו מת בנו וקרע ואח"כ אמרו לו מת אביו מוסיף וקורע, דדוקא דאמרו לו על אביו ועל בנו בב"א שהוא צריך להקדים קריעת אביו ושוב אינו יכול להוסיף עליו, אבל היכא דקרע על בנו ושוב אמרו לו מת אביו קורע ומוסיף אף לכתחילה אבל איפכא היכא דקרע על אביו ושוב אמרו לו מת בנו והוסיף וקרע אפילו דיעבד לא יצא.
